צילום של להקות דגים הוא אחת מהפעילויות המאתגרות ומלאות האדרנלין שצלם תת-ימי יכול לחוות. המראה המרהיב של עשרות/מאות/אלפי (כן, יש גם מצבים כאלה) דגים המקובצים יחד לגוש אחד גדול שנע בצורה מתואמת, הוא מראה מרשים שקשה לעמוד בפניו. הדופק וקצב הנשימה מואצים, ונותר רק ללכוד את התחושה העוצמתית הזו ולהעביר אותה גם בצילום.
אלה הם הגורמים החשובים בצילומי להקות דגים, שישפיעו על התוצאה שתקבלו:
המשך לקרוא...»
כולנו מכירים צילומי צוללים בסגנון ״הנה אני מתחת למים עושה פרצוף מצחיק למצלמה״ או צילום של חבר׳ה על דופן הסטי״ל במבנה מבולגן, עם בועות שמסתירות את פניהם וצינורות הציוד מתנופפים לכל עבר בסגנון ״מחזור ל״ט שולתתתת!!!״. אלה צילומים נחמדים ומשעשעים לחבר׳ה ואין שום רע בהם. אבל אני רוצה להאמין שאתם, כצלמים או צלמים לעתיד, רוצים גם קצת מעבר לזה. צילומים טובים של צוללים עלולים להיות קצת יותר מאתגרים לביצוע ממה שניתן לחשוב. דברו עם הדייב באדי שלכם לפני הצלילה והסבירו לו מה אתם רוצים לצלם ואיך הוא משתלב בצילום. גם בצילום צוללים, כמו בחיים, תקשורת בין אנשים ותיאום ציפיות חשובים מאוד. אני מחזיק בדעה שצילומי צוללים טובים צריך לתכנן ולדסקס מראש ולא להשאירם ליד המקרה. חשבו והחליטו לפני הצלילה מה אתם בעצם רוצים להשיג: האם הצולל המצולם יהיה הנושא היחידי/עיקרי בצילום, או שהוא ישתלב בו באמצעות אינטראקציה עם אובייקט או אובייקטים אחרים. בכל מקרה, צילום טוב של צוללים במים דורש שיתוף פעולה ביניכם לבין המצולמים.
המשך לקרוא...»
הסגר (או התריס) הינו רכיב במצלמה, המאפשר כניסת אור למצלמה לפרק זמן קצוב.
הסגר במצלמה תמיד סגור עד זמן הלחיצה המלאה על כפתור המחשף. הדבר מונע מהאור להגיעלחיישן המצלמה, עד שתהיו מוכנים לצלם את הצילום ולחשוף אותו לאור
המשך לקרוא...»
עומק שדה מוגדר כאזור שניתן להחשיב ממוקד או “חד“ בפריים והינו גורם בעל השפעה מכרעת על מראה הצילום.
המשך לקרוא... »
הצפת את המצלמה?" ומבט של תימהון/השתתפות בצער/שמחה לעד (קלילה, ממש פצפונת) בעיניי השואל התוהה התורן. "לא", אני עונה.
"ומה זה הצ´יקמוק הזה?" מנסה את מזלו פעם נוספת השואל המגחך מתחת לשפמו (טוב, זה לא באמת שפם, זו סתם פיית הווסת) תוך כדי שהוא מגרד מתחת לפורט של טרקטורו הנוצץ (מארז ענקי עם שני פלשים, למי ששואל) ומלטף את מבזקיו. "אלה הם המארז והמצלמה החדשים שלי" אני משיב בגאווה.
"אז מה, מכרת את הSEACAM והD300?" "דווקא לא", אני שוב שולל לעוגמת נפשו של השואל.
אלו הן חלק מהשאלות שאני נשאל שוב ושוב בחודשים האחרונים לפני שאני נערך לצלילה במועדון הבית. אז כן, חזרתי לצלם במצלמה קומפקטית ואני נהנה מכל רגע איתה.
צילומים בתחנות ניקוי
תחנות ניקוי הינן מקומות בריף שבהם דגים שונים מגיעים על מנת ליהנות משירותי ניקוי טפילים, אצות ולכלוכים שונים שנדבקו לגופם. כל יצור שחי בים זקוק מדי פעם לניקוי וטיפול כזה שמועיל לבריאותו ותפקודו התקין. את הטיפול הזה מעניקים דגי נקאי, שרימפס ודגים קטנים שונים כמו יוליות. בעיקרון, דגי הנקאי ויתר הקטנטנים שמשתתפים בחגיגת הצחצוח מסוגלים לנקות את הלכלוכים והטפילים מבלי לפגוע ברירית שעוטפת את גופם של הפציינטים ולגרום להם נזק. בתמורה לשירותי הניקוי (שתוצריו מהווים חלק מתפריטו של הנקאי), הנקאים זוכים לחסינות בזכות שירותיהם הטובים ואינם נטרפים על ידי הפציינטים מוקירי התודה בזמן שהם (הנקאים) מנקרים טפילים מגופם, זימיהם ולעיתים אך מתוך פיהם של מושאי הניקיון. זוהי סימביוזה במיטבה!
במדור צילום הקודם הסברתי כיצד ניתן לבצע חשיפות כפולות במצלמה. הבעיה העיקרית עם ביצוע חשיפות כפולה במצלמה, היא שכתנאי ראשוני, המצלמה שלך צריכה להיות מצוידת באפשרות לבצע חשיפות כפולות. וכאן המקום להשתתף בצערם של חברינו לתחביב, צלמי קנון, שבמשך שנים, באופן עקבי, מהנדסי החברה הרשעים מתעקשים למנוע מהם לבצע חשיפות כפולות במצלמה. במיוחד בשבילם, אסקור במדור הנוכחי אפשרות מרתקת נוספת, כיצד לנצל את ציודם כדי להשיג צילומים קצת שונים, וכל זה בהשקעה זניחה של שקלים בודדים.
חשיפות מרובות
צילום רחב זווית, מקרו, סופר מקרו, חיפוש אחר אובייקטים מעניינים. וחוזר חלילה.
צילום תת מימי הוא עניין מרתק, אבל כל מי שמצלם בתדירות גבוהה וניסה לצלם את כל הדברים הסטנדרטים (טוב, לא הכול, אבל רוב) מרגיש לפעמים צורך לגוון ולהכניס קצת עניין לצילום. נכון שלעיתים ניתן למצוא דגיג נדיר, סרטן שעדיין לא צילמת, או להיתקל בדפוס התנהגות מרתק אבל בינינו, כמה שעות מים צריך בשביל זה ומה הסיכוי שזה יקרה. בינתיים אתה ממשיך לצלם את אותם אובייקטים באותה רצועת חוף צרה. נחמד, אבל בשלב מסוים רוצים יותר מזה.
שני מדורי הצילום הקרובים יעסקו בטכניקות צילום שיוסיפו תבלון לצילומים הסטנדרטיים. אם תרצו- טכניקות למשועממי צילום ומרבי שרוץ במים שניסו כבר הכול.
במדור הנוכחי אסקור את טכניקת ה"חשיפות המרובות" (multiple exposure) או ליתר דיוק ה"חשיפה כפולה" (double exposure).
חייבים להודות, אנחנו ממוקמים לא רע על פני הגלובוס. מלבד השכנים הבעייתיים. קו רוחב 30 ושונית האלמוגים הצפונית ביותר על פני כדור הארץ. מפרץ עמוק עם מעט אלמוגים שיכולים להעיד על עבר מפואר ויפה יותר באזורינו. ועדיין לא הזכרנו את הים התיכון שחלק מאלה שגם מצלמים מוכנים להישבע שהם נהנים לצלול בו. נו שויין. אבל בטוחני שכל אחד מאיתנו הצלמים מפנטז מדי פעם גם לצלם דברים מרגשים יותר. סיפורים וצילומים מהעולם ניתן לקרוא ולראות במקומות רבים וזה רק מתדלק את הרצון לנסוע ולצלם באותם מקומות. לעיתים אני מתעורר בלילה בתחושת דז´ה וו, האם הייתי שם או שאני רק מפנטז?: ברשותכם אחלוק עם הקוראים 10 אתרי צלילה נחשקים שפוקדים מדי פעם את חלומותיי בלילה. בחלק מהמקומות צללתי וצילמתי וחלק רק בתוכניות לעתיד.
הכללת השמש בצילום תת מימי הינה אחד האתגרים המעניינים ביותר בצילום תת מימי. אין דברים רבים היכולים להתחרות בחוויה הויזואלית של שמש, או קרניה המרצדות שחודרות לתוך הכחול היפה של המים הצלולים ומעניקים ערך מוסף ועומק לכל צילום.
על מנת להצליח להתקרב לאובייקט הצילום שלך, אתה צריך לדעת היכן למצוא אותו, להכיר את התנהגותו, לצפות את תגובותיו והחשוב מכל, לדעת להתקרב אליו בעדינות ואיטיות. הדבר נכון לגבי יצורים גדולים כקטנים, מהמנטה בעלת מוטת הכנפיים בת ה 5 מ´ ועד קטן הקרנונים המסתתרים בנקיקי הריף.
בסדרה המיתולוגית מלחמת הכוכבים, נאמר המשפט הזכור לטוב: There´s always a bigger fish. לך ספר את זה לכרישי הלוויתן דמויי קרונות הרכבת שצפיתי בהם בגלפגוס. אין דג יותר גדול מזה. לקוטן לעומת זאת, אין גבול. האוקיינוס מלא במיליוני יצורים זעירים ומסקרנים שאפשר לצלם. ונחשו מה, גם אז תוכלו למצוא יצורים עוד יותר קטנים. רק עינייך או האופטיקה שצמודה למצלמה שלך הם הגבול לקוטנו של היצור שניתן לצלם. מסיבות שונות, התחלתי לצלם יצורים מיניאטוריים רק לאחרונה. הסיבה העיקרית היא שרק לפני פחות משנה מצאתי אפשרות לארוז במארז שלי את כל (ליתר דיוק רק חלק) מהקומבינציות הקיצוניות שניתן להשתמש בהם לצילומים מהסוג הזה, להלן צילומי SUPER MACRO, EXTREME MACRO או כל מונח שעושה לכם את זה.
לקראת הקיץ הממשמש ובא וכמנהג הטבלואידים, גם "מדור צילום" עורך רשימה של עשרת האובייקטים הנחשקים שניתן לצלם בחופי אילת. חלק מהס?ל?ב?ס המקומיים ניתנים לצילום בכל צלילה (בתנאי שיודעים היכן לאתרם) וחלק אחר ידרוש יחסים מצוינים עם אלילת המזל החביבה עליכם. רשימה זו היא כמובן חלקית ומשקפת את הגיגי ליבו של הכותב בלבד. יחד אם זאת, יש לי תחושה חזקה שאף לא אחד משלושת הצלמים הקוראים את מדורי הצנוע, יביע התנגדות ללכוד את אחד הפריימים המתוארים להלן. עשרת הפריימים הנחשקים המתוארים בכתבה זו, מסודרים לפי גודלם הפיזי ולאו דווקא לפי מדד האטרקטיביות שלהם.
אני שואל את עצמי- מה היה רע להישאר בבית ולהעביר ערב מול האתרים החביבים עלי באינטרנט (לא מוחות מלוכלכים, לא אלו שאתם חושבים)? בטח עדיף ממים קפואים ומכווצי אברים. מה שחסר לי עכשיו זה רק לדרוך על קיפוד. או אבנון. אחרי שאני מכניס את הראש למים ונושם קצת מהווסת והמים בחליפה מתחממים מעט- זה עובר והכיף מתחיל. נכון, צלילת צילום בלילה חורפי זו חוויה מפוקפקת, אבל הצורך הבלתי נשלט הזה, צלילה, צילום, צילום, צלילה חזק יותר. זר לא יבין זאת. בקיץ אין התלבטות. פשוט צוללים כשאפשר. לקריאת הכתבה...